קבלת הגר"א, ירושלים תשפ"ו

בימים אלו, כסלו תשפ"ו, תמה ונשלמה כתיבתו של הספר קבלת הגר"א. בספר זה ביארנו את שיטתו של הגר"א בקבלה – שיטה שלמה, מיוחדת ושונה מכל השיטות שהילכו בהן המקובלים הראשונים והאחרונים. שלושה כרכים בספר, והוא מרצה בהם את מהלך האצילות על פי שיטתו של הגר"א – מהלך ההתגלות של הדברים האלוהיים.
שלושת הכרכים של הספר קבלת הגר"א נמצאים כאן בשלמותם, חינם לכל לומד ולכל מעיין.

המקובלים הורו כי תכליתה של האצילות היא המשכת השפע, ואליה מכוונים ההנהגה האלוהית ומעשי האדם. לעומתם, לא כתב הגר"א את המלים 'המשכת השפע', לא הזכיר את השפעים אשר באצילות וממילא גם לא ביאר כיצד הם נמשכים מהאצילות אל עולמנו.
היעדרה של המשכת השפע מכתבי הגר"א הוא המפתח להבנת שיטתו בקבלה, וכיוון שהוא לא הזכיר אותה חייבים אנו לשאול: מהי אפוא תכלית האצילות על פי שיטתו שלו? מה העמיד הגר"א במקומה של המשכת השפע? שאלנו וגם ענינו. עברנו בין בתרי חיבוריו של הגר"א, אספנו את דבריו על האצילות ועל ספירותיה, צירפנו אותם למהלך שלם של האצלה, ומצאנו כי תכליתו היא ההתגלות של הדברים האלוהיים. הפעולה העוברת כחוט השני במהלך האצילות מראשו לסופו היא 'גילוי אחר גילוי' – גילוי שם ה' בסנה, מתן תורה ומצוות בסיני והתגלות השכינה במשכן. הדרגת הספירות, זיווגי הספירות, תוהו ותיקון, משך ימות עולם – כל אלה מבקשים ופועלים לגלות ולהופיע את שם ה', התורה, המצוות והשכינה בישראל ובאדם כולו.
מה בין המשכת השפע ובין התגלות הדברים האלוהיים? מה בין פעולת האצילות על פי דברי הגר"א ובין פעולת האצילות על פי דברי כלל המקובלים?
המשכת השפע גומלת לאדם כפי מפעלו. הקב"ה בוחן את מעשיו של האדם, האם הוא קיים את התורה ואת מצוותיה, ושופט אותו לחסד, לדין או לרחמים. המשפט והמשכת השפע מגיעים לאחר מעשי האדם ובעקבותיהם. לעומת זאת, התגלות הדברים האלוהיים קודמת למעשי האדם – היא מורה לאדם את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה. תחילה נותן הקב"ה תורה ומצוות לישראל, ורק לאחר מכן הוא שופט אותם ומכריע מה גמול יינתן להם על מעשיהם ואיזהו השפע אשר יימשך אליהם. 

המקובלים לימדו כי האדם בישראל יכול לתקן את הספירות ולמשוך את השפע מהאצילות או לפגום בספירות ולמנוע את המשכת השפע. הם משלו משל ובו דימו את הקשר בין האדם ובין ספירות האצילות לשלשלת ולחבל, ואת פעולתו של האדם לנענוע השלשלת והחבל מהקצה התחתון עד הקצה העליון.
משיכת השפע בידי האדם נעדרת מכתבי הגר"א. הוא לא ציטט את הפסוקים 'תנו עז לאלהים', 'צור ילדך תשי', כמקור לכוחו של האדם להשפיע על האצילות, והוא לא הזכיר את דימוי נשמת האדם לשלשלת ולחבל הקשורים אל האצילות. הגר"א מגביל את כוחו של האדם לפעולה על ספירת מלכות לבדה. כל דברי הגר"א על יכולתו ועל פעולתו של האדם מכוונים לספירת מלכות לבדה – עליה, ורק עליה, נאמר 'לעבדה ולשמרה'; עליה, ורק עליה, נאמר 'עבודה צורך גבוה'; רק היא יורדת אל עולם הבריאה ורק היא מתפעלת ממעשי האדם. המצוות נועדו לתקן את השכינה, והקרבנות הם מאכלין דשכינתא.

 הכרך הראשון מרצה את יסודות האצילות:
בפתח הכרך, עמ' 1–36, נכתבה ראשית דבר ונסקרו חיבורי הגר"א בקבלה. הפתיחה והשער הראשון, עמ' 37–98, מלמדים את מהות האצילות – גילוי שם ה', מתן תורה ומצוות והתגלות השכינה; השער השני, עמ' 99–154, מלמד את קומת השמים וקומת הארץ – היחס בין ספירת תפארת ובין ספירת מלכות, והיחס בין הנשמה ובין הנפש; השערים השלישי והרביעי, עמ' 155–234, מלמדים את ספירת מלכות ואת עבודת האדם – מהי עבודה צורך גבוה.
השער החמישי, עמ' 235–270, מלמד את הנהגת האצילות, והשער השישי, עמ' 271–286, מבאר את סיבות האצילות. את הכרך הראשון חותם השער השביעי, עמ' 287–324, ובו מבוארים דברי הגר"א על צמצום אור אין סוף.

הכרך השני מרצה את מהלך התוהו והתיקון באצילות:
הפתיחה, עמ' 325–360, סוקרת ארבע הרצאות של מהלך האצלה. השער השמיני, עמ' 361–388, מלמד את תיקון המתקלא; השער התשיעי, עמ' 389–454, מלמד את תיקון המוחין; השער העשירי, עמ' 455–490, מבאר את תיקון זיווגי הספירות; והשער האחד עשר, עמ' 491–532, מלמד את תיקוני הלבושים ותיקוני דיקנא. השער השנים עשר, עמ' 533–574, מלמד את מיתת המלכים ותיקונם, ואת התבטלות ספירת מלכות והתבסמותה. השער השלושה עשר, עמ' 575–596, מתאר את האור הראשון שנגנז ועתיד להתגלות לעתיד לבוא.
השער החמישה עשר, עמ' 627–638, מלמד את התלבשות הפרצופים. בשתי הרצאות שונות מתאר הגר"א את מהלך ההאצלה על פי פסוקי ששת ימי בראשית. האחת, על פי פסוקי היום הראשון של ששת ימי בראשית, והשנייה, על פי פסוקי כל ששת ימי בראשית. שתי הרצאות אלו מתבארות בשער הארבעה עשר, עמ' 597–626, ובשער השישה עשר, עמ' 639–664. שתי הרצאות אלו הן שתי תנועות באצילות – תנועת ימין ושמאל ותנועת עליון ותחתון, והן מתבארות בחתימת הכרך השני, עמ' 665–678.

הכרך השלישי מלמד את מהלך ששת אלפי שנה והאלף השביעי:
הפתיחה, עמ' 679–692, סוקרת את משך ימות עולם. השער השבעה עשר, עמ' 693–716, מבאר את בירור הניצוצין. השער השמונה עשר, עמ' 717–748, מלמד את מהלך התוהו והתיקון והגלות מהאלף הראשון עד האלף החמישי. השער התשעה עשר, עמ' 749–788, מלמד את מהלך הגאולה באלף השישי, והשער העשרים, עמ' 789–816, מלמד את האלף השביעי.
השער העשרים ואחד, עמ' 817–832, חותם את הספר בסקירה תמציתית של שיטת הגר"א בקבלה.
כשם שנבדלת שיטתו של הגר"א משיטותיהם של המקובלים הקודמים לו, כך נבדלת שיטתו משיטותיהם של המקובלים בני זמנו והמאוחרים לו. מקובלים שחיו בליטא וסביבותיה כתבו ספרים בקבלה וגם ציטטו בהם את דברי הגר"א, אבל איש מהם לא אימץ את מהלך האצילות שהוא לימד. השער העשרים ושניים, עמ' 833–938, מתאר בקצרה את שיטותיהם של מקובלי ליטא לדורותיהם.
הספר מסתיים, עמ' 939–972, בהערות ארוכות ובמפתחות.

• • •

קוראי האתר ביקשו אפשרות להדפיס את הספר קבלת הגר"א.
לבקשתם אני מצרף כאן שלושה קובצי PDF – קובץ אחד לכל כרך.

• • •