ספר זוהר רמח"ל, ירושלים תשנ"ז, ירושלים תשס"ט

באיגרת ששלח לרבו ר' ישעיה באסאן כתב רמח"ל כי 'ויובן בם איך כל צורות החכמה הקדושה צורות המהות הם, ולא הכמות לפי ירידת האור בהשתלשלות הפעולות. ונמצא כלל הכונה… לבאר הנמשל בדברי האר"י זלה"ה לפי דרך משלו' (איגרת נ). רמח"ל מודיע לרבו כי בחיבוריו הוא מבקש לבאר את הנמשל של דברי האר"י − להסיר את ההגשמה הקיימת במאמרי הזוהר והאר"י, ולפרש כי 'צורות החכמה הקדושה צורות המהות הם'.
בחיבוריו ביאר רמח"ל שני נמשלים שונים לסדר ההאצלה שלימד האר"י.
תחילה, בחיבורים שכתב עד סוף שנת ת"ץ, ביאר כי הנמשל של דברי האר"י הוא ההנהגה הגומלת לאדם כפי בחירתו. בחיבורים אלה לימד רמח"ל כי לאחר הצמצום מתנוצץ שורש הדין. בפעולת הצמצום מגביל המאציל את כוחו הבלתי גבולי. על יסוד הצמצום, שלאחריו שורש הדין, ביאר רמח"ל כי מהלך ההאצלה הוא מהלך של הגבלה והדרגה − מהלך שתכליתו היא לברוא אדם שתהיה לו היכולת לבחור בין טוב ובין רע. נתינת הבחירה לאדם נובעת מכוונת ההטבה − רצונו של המאציל לתת לאדם את הטוב האלוקי בזכות ולא בצדקה, כשכר על בחירתו ועל פעולתו ולא כמתנת חינם.
אחר, בחיבורים שכתב משנת תצ"א ואילך, ביאר רמח"ל כי הנמשל של דברי האר"י הוא ההנהגה ההולכת לגלות את הייחוד והממשלה הגמורה וההנהגה השופטת את האדם ומעניקה לו שכר ועונש כפי בחירתו. בחיבורים אלה הוא פירש כי לאחר הצמצום נשאר רשימו מן האור שנסתלק, ואחר חוזר קו אור ומאיר ברשימו. על יסוד הצמצום, שלאחריו הרשימו והקו, ביאר רמח"ל כי מהלך ההאצלה הוא מהלך שבו שתי הנהגות − הנהגת הייחוד והנהגת הטוב והרע. הרשימו הוא הנהגת הטוב והרע, הוא הנהגת השכר והעונש; הקו הוא הנהגת הייחוד, הוא ההנהגה המחזירה את הרע לטוב ומגלה את הייחוד והשלטון הגמור. תכליתם של הצמצום, של הרשימו ושל הקו, היא לגלות את ייחוד אין סוף ב"ה, שרק המאציל שולט לבדו. את הקו והרשימו ביאר רמח"ל כשתי הנהגות, וקרא להן בשמות אחדים − הנהגת הייחוד והנהגת הטוב ורע או הנהגת הממשלה והנהגת המשפט.

בספר זוהר רמח"ל, שיצא לאור בראשונה בשנת תשנ"ז ובשנייה בשנת תשס"ט, ביארנו את שיטתו. יסודו של הספר הוא עניין המסיבות המתהפכות החוזר ונשנה בכל החיבורים אשר כתב רמח"ל. עקבנו אחר דבריו על המסיבות המתהפכות, וכך למדנו כיצד הוא ביאר את קבלת האר"י וכיצד פירש את הנהגת ה' ואת משפטו עם בריותיו.
אחר פתח דבר, שבו הצגנו את תוכן הספר, למדנו את החיבורים, הכללים, הפתחים, הוויכוחים והדרכים אשר כתב רמח"ל לבאר בהם את סדר ההאצלה וההנהגה האלוקית. בפרק הראשון למדנו את אלה אשר כתבם בעיר מולדתו פדובה, ובפרק השני למדנו את אלה אשר כתבם בעיר גלותו אמשטרדם. כי נבדלים אלה מאלה בסגנון כתיבתם בגלל הפולמוס נגדו ובגלל הגזירות אשר נגזרו עליו. בפדובה כתב רמח"ל בלשון הקבלה, בצורה ברורה ומפורשת. בה כתב חיבורים בארמית בדרך הזוהר, בה לימד קבלה בבית מדרשו כפי תיקוניו אשר יסד שם, ובה כתב חיבורים בדרך קבלת האר"י ובסדר ספירותיה ופרצופיה. לעומת זאת, באמשטרדם כתב רמח"ל בלשון הנגלה שבתורה, ולא הזכיר במפורש סתרי תורה. אלא שגם בחיבורים אשר כתב בעיר גלותו כלל בסתר ובהעלם לשון מלוא חופניו מן הקבלה, כפי שיתגלה מתוך בחינת תוכנם והשוואת לשונם אל החיבורים אשר כתב בעיר מולדתו.
בפרק השלישי עיינו בשירים הַמְמַשְּׁלִים אשר כתב רמח"ל. גם בשירי הידידות אשר כתב לחתונות רעיו הודיע רמח"ל כיצד ה' מהפך את המסיבות בעולמו ומנהיג אותו בצדק וביושר. השירים מציגים ויכוח על משמעות המסיבות המתהפכות בעולם, והם מסיקים כי אצבע אלוקים היא המסבבת אותן.
בפרק הרביעי עיינו באיגרות אשר שלח רמח"ל לרבו ולשאר חכמי הגולה. חיבורי רמח"ל בקבלה ובכללי האמונה דנים בעניינו של עולם גדול, בהנהגת ה' את העולם בכל שנות דור ודור. איגרות רמח"ל דנות בעניינו של עולם קטן, בהנהגת ה' את האדם היחיד בכל ימי חייו. נאה דורש ונאה מקיים היה רמח"ל, וכל אשר דרש בקורות העולם כולו קיים גם במאורעות חייו שלו. ידע רמח"ל את דרכי המסיבות המתהפכות, ועל כן הוא מצדיק עליו את הדין. בכל צרותיו הוא מזכיר כי ה' הוא המהפך את המסיבות, והוא סמוך ובטוח כי אך לטובה הוא מהפך אותן.